העולם בו אנו חיים נמצא בהתפתחות מתמדת. הטכנולוגיה מתקדמת בצעדי ענק, מהפכת הבינה המלאכותית כבר החלה, המדע והמחקר הרפואי מוצאים תרופות למחלות רבות, איכות החיים עולה יחד עם הרחבת מגוון האפשרויות לבילוי, תעסוקה, לימודים, הגשמת חוויות וכו'. כל אחד יכול, מהכורסה שלו בבית לצפות בכל סרט קולנוע (כמעט), עכשווי או מהעבר או להאזין לכל שיר שהוא אוהב, לאתר מידע תוך שניות על כל נושא שמעניין אותו (פעם היינו צריכים ללכת לספריה ולמצוא ספר בו נוכל לחפש את התשובה לשאלה שלנו), לקנות אונליין כמעט כל דבר בלי לצאת מהבית, ללמוד קורסים אונליין בנושאים רבים ומגוונים ואפילו תארים אקדמיים, לרכוש כרטיסי טיסה אונליין ולהזמין מלון לחופשה, לבדוק את חשבונות הבנק שלו והשקעותיו ואף לבצע בהם פעולות, ועוד ועוד.
עם זאת קיימות גם סכנות בעולם דוגמת ההתחממות הגלובלית, עליה ברמת הפשיעה, מלחמות ושימוש בנשק גרעיני ועוד.
למרות הסכנות והאיומים הייתי אומר כי העולם נפלא ומזמן לנו אינסוף אפשרויות לחיים מאושרים ואיכותיים. אנשים רבים לא יסכימו איתי במסקנה זו. הם יטענו כי קיים סבל רב בעולם, עוני, מחלות, תאונות דרכים, פשיעה, מלחמות ועוד.
אבל המצאות טכנולוגיות כמו הטלפון הנייד, האינטרנט, הדואר האלקטרוני, הרשתות החברתיות וכו' הופכות את העולם לכפר גלובלי קטן ומאפשרות תקשורת טובה ויעילה יותר בין אנשים, הן לצרכים פרטיים והן לשימושים עסקיים.
כנראה שאין טוב בלי רע, והסבל האנושי שקיים הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בעולם שלנו.
אנשים רבים נמצאים בדיכאון וסובלים מקשיים נפשיים עקב התמודדות קשה עם בעיות היום יום, כמו גירושין, אובדן אדם יקר ואהוב, קשיים כלכליים, בעיות במערכות יחסים, בעיות תקשורת עם בני משפחה, עמיתים לעבודה וחברים וכן הלאה.
נדמה כאילו למרות כל הטוב, השפע ואינסוף האפשרויות שיש בעולם, אנשים אינם מאושרים. התמונה הבאה מיטיבה לבטא זאת:
הכל כל כך נפלא ואף אחד לא מאושר. הייתי מכנה תופעה זו במילים "פרדוקס האושר".
אסביר את העניין בעזרת דוגמה קצרה.
אם יש בפני שתי אפשרויות לאכול בארוחת הערב: פרוסת לחם עם גבינה לבנה או פרוסת לחם עם שוקולד. אני אבחר מה אני מעדיף לאכול ואהיה מאושר עם הבחירה שלי. סביר להניח כי איהנה מאוד לאכול את פרוסת הלחם. אבל אם יגדלו מספר האפשרויות אשר בפני, למשל, פרוסת לחם עם טונה, מרגרינה, חמאה, גבינה צהובה, נקניק סלמי או פסטרמה, חביתה וכו' הרי שזה עשוי לבלבל אותי עד כדי כך שאתקשה לבחור. תמיד אשווה את מה שבחרתי לאפשרויות האחרות שיש בפני ואולי לא אהיה שמח כל כך מהבחירה שלי.
שפע האפשרויות בעולם והצפת המידע מבלבלים אותנו ולעיתים גם אם לא חסר לנו כלום, נדמה לנו שאנו מפסידים הרבה דברים טובים אחרים. זה מביא למצב שאנשים אף פעם לא מסתפקים במה שיש להם ותמיד רוצים יותר ושואפים ליותר. אנשים גם נוטים להשוות את עצמם כל העת לאחרים. גם אם מצבם הכלכלי טוב לדוגמה, יהיו מתוסכלים אם יראו שמצבו הכלכלי של החבר הטוב שלהם טוב יותר.
האם יש פתרון לפרדוקס האושר? או לפחות עצה טובה שתסייע להתמודד איתו?
אין לדעתי פתרון קסמים. מה שאני כן יכול לומר הוא שתמיד כדאי להסתכל על חצי הכוס המלאה, להודות ולהעריך את הדברים הטובים שיש לנו בחיים. להודות גם על הדברים הקטנים ביותר, שאולי נראים לנו מובנים מאליהם: תודה על שקמתי היום בבוקר ושתיתי את כוס הקפה שלי, תודה על קורת הגג שיש לי ועל האוכל שיש לי במקרר, תודה על שיש לי שתי רגליים ואני יכול ללכת וכן הלאה. המלצה טובה שאני יכול לתת היא לנהל יומן תודה.
בסוף כל יום רשמו ביומן הזה שלושה עד חמישה דברים שקרו לכם באותו יום ואתם מבקשים להודות עליהם. אלה יכולים להיות גם דברים קטנים כמו שיחת טלפון מחבר טוב שהתקשר אליכם, מעדן טוב או גלידה טובה שאכלתם, שיר יפה שאתם אוהבים ששמעתם ברדיו וכו'.
לסיכום, השתדלו להחליף את המחשבות הפסימיות באופטימיות. הודו על מה שיש כי מחר אולי גם זה לא יהיה. ותמיד זכרו כי קיימת התקווה שמחר יהיה טוב יותר.
אמן ואמן!
רוצים לקבל עדכון על כל פוסט חדש שמתפרסם בבלוג? הירשמו לניוזלטר שלי 📬
