אגואיזם מול נתינה

ישנם פילוסופים הטוענים כי האדם הינו אגואיסט בטבעו. על פי דעה זו, כל פעולה שאנו עושים מונעת ממניעים אגואיסטיים. אנשים מביאים ילדים לעולם על מנת שימלאו את חייהם באושר ואולי גם ידאגו להם כשיגיעו לגיל זקנה, תרומה לנזקקים או התנדבות ועזרה לאחרים הן פעולות שמטרתם קודם כל להביא סיפוק ותחושה טובה למי שמבצע אותן וכן הלאה. הרעיון מאחורי דוגמאות אלה הוא כי כל פעולה שאנו עושים מונעת מאינטרס אישי, ולא מאהבת הזולת או מהתחשבות באחרים.

אני לא מסכים עם התזה הזאת, אולם יש בה גם גרעין של אמת. כפי שאני רואה את הדברים, אנשים עושים מעשים טובים קודם כל על מנת לסייע לזולת מתוך רצון כנה לעזור, מבלי לחשוב על הקבלה שלהם בצורת הסיפוק שישיגו ממעשים אלה. תחושת הסיפוק הטובה היא תוצר לוואי של אותם מעשים טובים ולא המטרה העיקרית לשמה הם נעשו.
לגבי נושא הבאת ילדים לעולם, הדיון הינו מורכב הרבה יותר ואתייחס אליו בהרחבה בפוסט מיוחד אחר בהמשך. השתדלו לעקוב 😊
חשוב לזכור כי אנו לא חיים לבד בעולם. סביבנו אנשים קרובים מאוד כמו בן/בת זוג, ילדים, הורים, אחים ואחיות, בני המשפחה המורחבת, חברים קרובים, וכמו כן ידידים ומכרים, עמיתים לעבודה, שכנים ועוד. החיים דורשים מאיתנו להתחשב באנשים אחרים בפעולות היום יומיות שאנו עושים. אנחנו לא חיים על אי בודד. כל האנשים שהזכרתי לעיל הינם שותפים למסע החיים שלנו. לעיתים מדובר בשותפות אמיתית וממשית כמו בין בני זוג, אך גם בשותפות פסיבית יותר כמו עם עמיתים לעבודה, שכנים או אנשים שאנו פוגשים או נמצאים במחיצתם במשך היום, גם אם כלל איננו מכירים אותם.

בשל חוסר השיוויון בעולם קיימים פערים עצומים בין אנשים וקבוצות אוכלוסיה שונות מבחינת רמת ההכנסה, רמת ההשכלה, אפשרויות התעסוקה וכן הלאה. אם נתייחס לנושא רמת ההכנסה למשל, ישנם בעולם אנשים מיליארדרים באלפיון העליון אולם ישנן גם משפחות עניות מאוד שמתקשות להתקיים כלכלית. ישנם אנשים עשירים מאוד, דוגמת גורו שוק ההון וההשקעות וורן באפט או מייסד מיקרוסופט ביל גייטס, אשר תורמים באופן קבוע מדי שנה חלק גדול מהכנסתם למטרות צדקה ועזרה לאחרים, ואף יורישו חלק גדול מהונם לסיוע לעמותות וארגוני צדקה. גם חברות וארגונים רבים מסייעים באופן שוטף לעמותות שונות על ידי מתן תרומות נדיבות. תופעת הנתינה הינה רחבה ביותר לשמחתנו, הן בארץ והן בעולם.

נתינה יכולה להיות בצורות רבות, לא רק על ידי תרומות כספיות. דרכים נוספות של נתינה הן התנדבות, כגון סיוע בבתי חולים או לאוכלוסיות נזקקות, סיוע באספקת סלי מזון למשפחות עניות, מסירה של פריטי ציוד ורכוש כגון רהיטים, מסירה של בגדים יד שניה, מתן שירותים בחינם כגון שירותי עריכת דין, שירותי רפואה וכו'.

אולם לא הכל כה ורוד. לא כל האנשים והארגונים הינם נדיבים ולא כולם שמים מספיק דגש לנתינה לאחרים. מאחר וכל אחד דואג ראשית כל לעצמו ולמשפחתו וכל חברה עסקית מטרתה להגדיל את המכירות והרווח, אין הנתינה בראש סדרי העדיפויות. הייתי שמח אם היינו מגיעים למצב בו כל משפחה שיש בידה את האמצעים הכלכליים או כל חברה רווחית, יקדישו אחוז אחד מהכנסתן או אפילו חצי אחוז לשם מתן תרומות לאחרים. ומי שאין בידיו את האמצעים הכלכליים לסייע, תמיד יוכל להתנדב ולתרום מזמנו למען אחרים.
מערכת המיסוי במדינת ישראל מעניקה זיכוי ממס בשיעור 35% מגובה התרומות לפרטים ולחברות על תרומות למוסדות ציבוריים מוכרים. אני מניח שקיימות הטבות מס דומות גם במדינות נוספות רבות בעולם. אכן טוב שגם הממסד מכיר בחשיבותן של התרומות, חשיבות חברתית וכלכלית ממעלה ראשונה.

השתדלו תמיד להיות בצד הנותן.
אסיים באמרה מקסימה המבטאת אולי את הכל.
"אשרי האדם שיכול לתת מבלי לזכור ולקבל מבלי לשכוח זאת לעולם".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top